<h1>המנהיג הלכ' הגט</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הרוצה לתת גט לאשתו יקנה לו הבעל המגרש משלו הקלף והדיו והקולמוס, משום דכתי' וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, משלו. וכן כתב רבנו יעקב מ"כ. וכדאמרי' בבבא בתרא פ' גט פשוט [קס"ז ע"א], והבעל נותן שכר הכתיבה והכל משלו. ואע"ג דמסיק התם דמשום חשש עיגון אקילו רבנן והיא נותנת שכר. ואם אין לבעל קלף ודיו וקולמוס יקנו לו הכל ויכתב גט לאשתו אם הוא יודע לכתוב ואם אין יודע או שירצה שיכתוב לו אחר יאמר לו בפני עדים כתוב גט לשרה בת אברהם אנתתי ותהא מותרת לכל אדם ולעדים יאמר חתמו אתם ראובן בן יעקב וחנוך בן שמעון בגט של שרה בת אברהם אנתתי ותהא מותרת לכל אדם, ויחתמו העדים לשמה בפני השליח שיוליכנו לידה. וגם הסופר יכתבנו בפניו לשמה כדי שיוכל השליח לומ' בפני נכתב ובפני נחתם לשמה. וכל מעשה הגט בעדים שגם הסופר יכתבנו לשמה בפני עדים דאתיא דבר דבר. ובטרם שיחל לכתבו יחתוך לו הקלף כמדת הגט לי"ב שיטין כמה שיצטרך להיות אחרי כתיבתו ונתינתו שאם יחתוך הגט ממנו אחרי הכתיבה יפסל, דכתי' וכתב ונתן, מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שהוא מחוסר חתיכה וכי האי גונא דריש בגיטין [כ"א ע"ב] במי שמחוסר קציצה שפסול.
ויזקיקוהו לבטל כל מודעי שיש לו בזה הגט, כדאמ' בערכין פרק האומ' משקלי עלי [כ"א ע"ב], דאמ' רבא האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא כו', עד מהו דתימ' בטולו בטליה קמ"ל עד דמבטל ליה. למדנו שצריך לבטל כל מודעי דמסר ואע"ג דלא ידעינן אונסיה הוי מודעא כדאמ' בפ' חזקת הבתי' [ב"ב מ' ע"ב] כל מודע' דלא כתי' ביה אנן ידעינן ביה באונסיה דפלנייא לאו מודעא היא, דמאי אי דגט ודמתנה גלוי מילתא בעלמ' הוא, אינו צריך אלא שיגלה בדעתו שאין דעתו נכונה בגט ובמתנה והכל בטל. והרב המחבר מברזילוני כת' שצריכי' העידים לקנות מן הבעל קניין גמור לפני כתיבת הגט בביטול כל מודעי, ולכתו' שטר הביטול המודעי כך, ביום פלו' וקנו מנאי בקניין גמור בדלא אניסנא דכל מודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל מודעי דמסירין מנאי אנא ראובן בן יעקב בגיטא דשרה בת אברהם אנתתי בטלין ומבוטלין לגמרי בכל לישני דאמור רבנן דמבטילי בהון מודעי. וחותמין העדים ונותנין לה לזכות ולראייה. ורבי' האיי כתב, שאין צריך קניין לבטל המודעא אך צריך לבטל המודעא בפני עידים או שיאמר בפניהם בטלתי המודעא מההיא דערכי' דלעיל, ומ"מ אם לא מסר מודעא ולא ביטל המודעא הגט כשר כל זמן שלא יביא עדים שמסר מודעא לפני כתיבת הגט או לפני נתינתו בפניהם. וקרובי ה"ר יצחק אמ' אע"פ שלא ראה גאון שכתב בגט ביטול המודעא היה נראה בעיניו לכותבו בגט, ושוב לא נחוש במסירת המודעא.
<h2>דף ה.</h2>
ואחרי כתיבתו יקחנו הבעל ויתננו לשליח המוליכו לידה בפני שני עידי מסירה, ויאמר לו הולך גט זה לשרה בת אברהם אנתתי והרי היא מותרת לכל אדם, ואע"פ שהאשה ממנה שליח להולכה ולקבלה והאיש אינו ממנה אלא להולכה בלבד צריך שיאמר הבעל לשלוחה המקבלו התקבל גט זה לשרה בת אברה' אנתתי כמו שאמרה והרי היא מותרת לכל אדם, ואם נותנו הבעל לידה יאמר לה בפני עידים הא גיטיך והרי את מותרת לכל אדם והמוליך יאמ' הא גיטיך והרי את מותרת לכל אדם ובפניי נכתב ובפניי נחתם ונותנו לה בפני עידים דהלכה כר' יוחנן [ה' ע"א] [ואם שליח בעל נותנו לשליח קבלה פסול דהלכתא] כרב [ס"ג ע"ב] דאמ' אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, אך קודם שיתנהו לשליח המקבלו או לשליח המוליכו יראהו לעדים ויקראוהו [וביבמות פ' האשה רבא [יראהו לעדים ויקראוהו] דאמ' בפ' כל הגט [י"ט ע"ב] הני בי תרי דמייתו גיטא צריכי למיקריה ולאקרויי לגיטא, אמרי' מאי הוה ליה למעבד איבעי ליה לאקרויי לגיטא. ולכתחלה אבל דאיעבד מגורשת, דאמ' פר' כל הגט, [שם] מתיבי הנותן גט לאשתו וזרקתו לים ואמ' שטר אמנה הוא או שטר פסים מגורשת ואי ס"ד איבעי להו למיקרי אמאי מגורשת. ולאחר שימסר הגט לאשה צריך לקורעו מיד משום דחיישינין שלא יאמרו מרי"ש דל"ת מותרת וכמה פסליות באותיות המתחלפות בדבר מועט ויפסל הגט]. ויחזירוהו לבעל.
<h2>דף י:</h2>
ובפ' המביא, כל גט שיש עליו עד כותי פסול, ואמ' רבא זאת אומרת עידי הגט אין חותמין זה בלא זה גזירה משום כלכם. ודוקא כשהזמין כמה עידים, אבל גט שנחתם בשני עדים כשרים ומצא הבעל אחד מן השוק ואמ' לו חתום גם אתה באותו הגט וחתם שלא בפניהם כשר, בשם רבי' יעקב. וקרובי ה"ר יצחק ממרשיליא כתב בעיטור סופרים דלא אתא רבא למעוטי אלא שאין חותמין זה שלא בפני זה, אבל זה בלא זה בפניו כשר, תדע דאמרי' בפ' המביא איכא בינייהו דחתים בתרי מינייהו ביומיה ואידך מיכאן ואילך עד י' ימים מאן דאמ' משום תנאי כשר ומעתה צריכין לחתום זה בפני זה.
<h2>דף יא.</h2>
ולא יטיל תנאי בגט, ואם בתנאי יזכור התנאי, [ורבנו יעקב מ"כ כתב ויקראוהו העדים תחלה וישתקו לבעל שלא יזכיר שום תנאי דשוב לא יוכל למוחלו עד שיתקיים תחלה]. ומ"מ אם יכתוב בו תנאי לא יפסל (דעלה דההיא) [דקימ' לן כההיא] דר' אל(י)עזר דעידי מסירה כרתי, ואמ' ר' אלעזר [כ"ב ע"ב] לא הכשיר ר' אל(י)עזר אלא לאלתר, אבל מכאן ועד י' ימים לא חיישינן דלמא הוה ביה תנאה וזייפתיה, למדנו שכותבים תנאי בגט, ור' יוחנן אמ' אף מכאן ועד י' ימים, וא"ר אלעזר לא הכשיר ר' אל(י)עזר אלא בגיטין אבל בשטרות לא, ור' יוחנן אמ' אף בשטרות, ו[ד]כתי' למען (ישמרו) [יעמדו] ימים רבים, עצה טובה קמ"ל, ופסיק רבי' חננאל כר' יוחנן [בתרוויהו] דהוה רביה דר' אלעזר, ורב אלפס פסק כר' אל(י)עזר, אבל (דשוב לא יוכל למוחלו עד שיתקיים תחילה כדאמ', חזר ואמר לה מחולין ליך) [בשטרות בעינן] שטר שאינו יכול להזדייף כדאמ' בפ"ק דגיטין [י"א ע"א] גבי שטרא פרסאה והא בעי' שטר שאינו יכול להזדייף וליכא, בדאפיצן.
<h2>דף יט.</h2>
ואע"ג דבמגילה אם כתבה על הדפתרא לא יצא [מגילה י"ז ע"א] עד שתהא כתיבה אישורית על הדיו ובספר משום דנקר' ספר, ואלו בגט אמרינן פרק המוציא יין בשבת [ע"ט ע"א] המוציא דפתרא חייב וכמ' שיעור כדי לכתוב עליו את הגט, ותנן בגיטין [י"ט ע"א] בכל כותבין את הגט בדיו ובסם ובקומוס ובכל דבר המתקיים, במי טריא ואפצא, שאני התם דכתי' ונתן בידה מ"מ אינמי משום עגונה אקילו בה רבנן אחרי שאין הגט צריך לה אלא לפי שעה, אבל המגילה למען תעמוד ימים רבים כספר תורה צריך להכתב בקלף ומ"מ מנהג לכותבו בקלף כס"ת. אב"ן. אבל עיבוד אין אדם שמצריכו, ושיכתוב התיבות שלימות שלא יכתוב אלפי"ן וישראל כדין ס"ת ולא ידחוק את האותיות כדאמ' בפ' [גט פשוט] [ב"ב קס"ז ע"א] מ"ט דחיק ליה עלמא להאי וי"ו דנראה זיוף, ולא להגיה ולמחוק (ולברור) [ולגרוד] שלא יצטרך לקיימן ולהוסיף על י"ב שיטין.
<h2>דף יט:</h2>
ואחרי כתיבתו יקחנו הבעל ויתננו לשליח המוליכו לידה בפני שני עידי מסירה, ויאמר לו הולך גט זה לשרה בת אברהם אנתתי והרי היא מותרת לכל אדם, ואע"פ שהאשה ממנה שליח להולכה ולקבלה והאיש אינו ממנה אלא להולכה בלבד צריך שיאמר הבעל לשלוחה המקבלו התקבל גט זה לשרה בת אברה' אנתתי כמו שאמרה והרי היא מותרת לכל אדם, ואם נותנו הבעל לידה יאמר לה בפני עידים הא גיטיך והרי את מותרת לכל אדם והמוליך יאמ' הא גיטיך והרי את מותרת לכל אדם ובפניי נכתב ובפניי נחתם ונותנו לה בפני עידים דהלכה כר' יוחנן [ה' ע"א] [ואם שליח בעל נותנו לשליח קבלה פסול דהלכתא] כרב [ס"ג ע"ב] דאמ' אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, אך קודם שיתנהו לשליח המקבלו או לשליח המוליכו יראהו לעדים ויקראוהו [וביבמות פ' האשה רבא [יראהו לעדים ויקראוהו] דאמ' בפ' כל הגט [י"ט ע"ב] הני בי תרי דמייתו גיטא צריכי למיקריה ולאקרויי לגיטא, אמרי' מאי הוה ליה למעבד איבעי ליה לאקרויי לגיטא. ולכתחלה אבל דאיעבד מגורשת, דאמ' פר' כל הגט, [שם] מתיבי הנותן גט לאשתו וזרקתו לים ואמ' שטר אמנה הוא או שטר פסים מגורשת ואי ס"ד איבעי להו למיקרי אמאי מגורשת. ולאחר שימסר הגט לאשה צריך לקורעו מיד משום דחיישינין שלא יאמרו מרי"ש דל"ת מותרת וכמה פסליות באותיות המתחלפות בדבר מועט ויפסל הגט]. ויחזירוהו לבעל.
<h2>דף כא:</h2>
וקלף שלנו אע"פ שאינו מליח וקמיח ועפיץ כשר, לס"ת תפילין מזוזו' ומגיל' וכל שכן לגט דכשר בדפתרא, ומפורש בהלכו' תפילין, ותנן [גיטין כ"א ע"ב] ר' יהודה אומ' אין כותבין על הנייר מחוק ולא על הדפתרא מפני שהוא יכול להזדייף וחכמ' מכשירין, ואמרי' עלה [שם כ"ב ע"א] מאן חכמי' ר' אל(י)עזר דאמ' עידי מסירה כרתי, ופסקי' [שם פ"ו ע"ב] הלכה כר' אל(י)עזר בגיטין.
<h2>דף כב:</h2>
ולא יטיל תנאי בגט, ואם בתנאי יזכור התנאי, [ורבנו יעקב מ"כ כתב ויקראוהו העדים תחלה וישתקו לבעל שלא יזכיר שום תנאי דשוב לא יוכל למוחלו עד שיתקיים תחלה]. ומ"מ אם יכתוב בו תנאי לא יפסל (דעלה דההיא) [דקימ' לן כההיא] דר' אל(י)עזר דעידי מסירה כרתי, ואמ' ר' אלעזר [כ"ב ע"ב] לא הכשיר ר' אל(י)עזר אלא לאלתר, אבל מכאן ועד י' ימים לא חיישינן דלמא הוה ביה תנאה וזייפתיה, למדנו שכותבים תנאי בגט, ור' יוחנן אמ' אף מכאן ועד י' ימים, וא"ר אלעזר לא הכשיר ר' אל(י)עזר אלא בגיטין אבל בשטרות לא, ור' יוחנן אמ' אף בשטרות, ו[ד]כתי' למען (ישמרו) [יעמדו] ימים רבים, עצה טובה קמ"ל, ופסיק רבי' חננאל כר' יוחנן [בתרוויהו] דהוה רביה דר' אלעזר, ורב אלפס פסק כר' אל(י)עזר, אבל (דשוב לא יוכל למוחלו עד שיתקיים תחילה כדאמ', חזר ואמר לה מחולין ליך) [בשטרות בעינן] שטר שאינו יכול להזדייף כדאמ' בפ"ק דגיטין [י"א ע"א] גבי שטרא פרסאה והא בעי' שטר שאינו יכול להזדייף וליכא, בדאפיצן.
<h2>דף כז.</h2>
וצריך לכתוב שם הנהרות לאיש ולאשה, דאמ' התם ההוא גיטא דאישתכח בשוקא דהוה כתי' ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא, אמ' רב הונא חיישינ' לתרי שוירי.
<h2>דף לד:</h2>
והנהיג רבי' יעקב לכתו' בו חניכת האיש והאשה אנא ראובן בן יעקב המכונה כלפון, שרה בת אברהם המכונה גמילא מדאמ' בגיטין [ל"ד ע"ב] ההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה אמ' רבא מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה, וצ"ע בירושלמ' [פ"ד ה"ב] דאמ' הגע עצמך, ומן התלמוד אין ראיה. אב"ן. ותנן [פ' ע"א] שינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה פסול, ההוא דהוו קרו לה תפאתא, [ס"ג ע"ב] אתו סהדי כתבו נפאתא, אמ' רב נחמן כותבין ונותנין אפי' מאה פעמ'.
<h2>דף סב:</h2>
שטר ב"ד לשליח לקבלה בכך וכך כו' לברי' עולם, למניין שאנו מונין כאן בטוליטולא מתא דיתבא על נהר תא'גוא, אנחנא ב"ד במותב תלתא כחדא הוינא ובא לפנינו ראובן בן יעקב המכונה כלפון דממתא ברגו"ש דיתבא על נהר דורנו ונתן גט כריתות ליד יוסף בן שמעון שעשאתו אשתו שרה בת אברהם המכונת גמילא דממתא טוליטולא דיתבא על נהר תא'גוא (בידה) שליח לקבל גיטא מראובן בן יעקב בעלה המכונה כלפון וא"ל התקבל גט זה לשרה בת אברהם אנתתיה המכונת גמילא דממתא ברגו"ש דיתבא על נהר דורנו והרי היא מותרת לכל אדם, וקודם נתינתו ביטל לפנינו כל מודעי דהוו ליה בההוא גיטא שאם מסר מודעא תהא מבוטלת ולא נתן שום תנאי בגירושין אלא גירשה גירושין גמורי', והגט קרינוהו וראינוהו גט כשר כדת וכהלכה, ומחמת שראינו גירושי שרה בת אברהם המכונת גמילא מראובן בן יעקב בעלה המכונה כלפון שנתן גיטה ביד שילוחה יוסף בן שמעון לקבלה כתבנו לה שטר זה להיות בידה לזכות ולראייה שריר וקיים.
יצחק בן הרב ר' מאיר אבן מגש הלוי
מאיר בן הרב טודרוס הלוי
אברהם ב"ר נתן הירחי
ואם הבעל יודע לכתוב יכתוב לו אחרי חתימותיהם כך, אני החתום למטה ראובן בן יעקב המכונה כלפון והנני דר עכשיו בטוליטולא מתא דיתבא על נהר תא'גוא, גירשתי אשתי שרה בת אברהם המכונת גמילא דממתא ברגוש דיתבא על נהר דורנו בפני ב"ד ר' יצחק, ור' מאיר, ור' אברהם החתומים בשטר שלמעלה וגירשתיה גירושין גמורין בביטול כל מודעי ובלא שום תנאי ככל הכתו' למעלה ושטרם וחתימותיהם אמת הוא, ובעבור כי הכל אמת כתבתי וחתמתי גם אני שטר זה להיות לה גם כתיבתי וחתימתי לזכות ולראיה שלא יהא לי פתחון פה לעבור על דבר זה כלל כי שטר ב"ד החתומי' למעל' וחתימותיהם אמת, שריר וקיים.
ראובן בן יעקב המכונה כלפון.
שטר הרשאה לאשה שמינתה שליח לקבל גיטה מיד בעלה זכרון עדות שהיה בפנינו חתומי מטה בכך בשבת בכך ימים לירח פלוני שהוא כך וכך לברי' עולם למניין שאנו מונין כאן בטוליטול' מתא דייתבא על נהר (כך) [תאג'וא], איך שרה בת אברהם המכונת גמילא דממתא ברגו"ש היושבת על נהר דורנו מינתה בפנינו יוסף בן שמעון להיות שליח לקבל לה גיטה מיד ראובן בן יעקב בעלה המכונה כלפון שתהא יד יוסף בן שמעון זה כידה וקבלתו כקבלתה ופיו כפיה ויזכה לה בו שתקבלנו לה ומה ששמענו וראינו כתבנו וחתמנו לה לראייה ולזכות על מינוי שליחות קבלת גיטה שריר וקיים.
נפתלי בן יחצאל עד
חנוך בן אליאב עד.
<h2>דף סג:</h2>
ואחרי כתיבתו יקחנו הבעל ויתננו לשליח המוליכו לידה בפני שני עידי מסירה, ויאמר לו הולך גט זה לשרה בת אברהם אנתתי והרי היא מותרת לכל אדם, ואע"פ שהאשה ממנה שליח להולכה ולקבלה והאיש אינו ממנה אלא להולכה בלבד צריך שיאמר הבעל לשלוחה המקבלו התקבל גט זה לשרה בת אברה' אנתתי כמו שאמרה והרי היא מותרת לכל אדם, ואם נותנו הבעל לידה יאמר לה בפני עידים הא גיטיך והרי את מותרת לכל אדם והמוליך יאמ' הא גיטיך והרי את מותרת לכל אדם ובפניי נכתב ובפניי נחתם ונותנו לה בפני עידים דהלכה כר' יוחנן [ה' ע"א] [ואם שליח בעל נותנו לשליח קבלה פסול דהלכתא] כרב [ס"ג ע"ב] דאמ' אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, אך קודם שיתנהו לשליח המקבלו או לשליח המוליכו יראהו לעדים ויקראוהו [וביבמות פ' האשה רבא [יראהו לעדים ויקראוהו] דאמ' בפ' כל הגט [י"ט ע"ב] הני בי תרי דמייתו גיטא צריכי למיקריה ולאקרויי לגיטא, אמרי' מאי הוה ליה למעבד איבעי ליה לאקרויי לגיטא. ולכתחלה אבל דאיעבד מגורשת, דאמ' פר' כל הגט, [שם] מתיבי הנותן גט לאשתו וזרקתו לים ואמ' שטר אמנה הוא או שטר פסים מגורשת ואי ס"ד איבעי להו למיקרי אמאי מגורשת. ולאחר שימסר הגט לאשה צריך לקורעו מיד משום דחיישינין שלא יאמרו מרי"ש דל"ת מותרת וכמה פסליות באותיות המתחלפות בדבר מועט ויפסל הגט]. ויחזירוהו לבעל.
והנהיג רבי' יעקב לכתו' בו חניכת האיש והאשה אנא ראובן בן יעקב המכונה כלפון, שרה בת אברהם המכונה גמילא מדאמ' בגיטין [ל"ד ע"ב] ההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה אמ' רבא מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה, וצ"ע בירושלמ' [פ"ד ה"ב] דאמ' הגע עצמך, ומן התלמוד אין ראיה. אב"ן. ותנן [פ' ע"א] שינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה פסול, ההוא דהוו קרו לה תפאתא, [ס"ג ע"ב] אתו סהדי כתבו נפאתא, אמ' רב נחמן כותבין ונותנין אפי' מאה פעמ'.
<h2>דף פ.</h2>
והנהיג רבי' יעקב לכתו' בו חניכת האיש והאשה אנא ראובן בן יעקב המכונה כלפון, שרה בת אברהם המכונה גמילא מדאמ' בגיטין [ל"ד ע"ב] ההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה אמ' רבא מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה, וצ"ע בירושלמ' [פ"ד ה"ב] דאמ' הגע עצמך, ומן התלמוד אין ראיה. אב"ן. ותנן [פ' ע"א] שינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה פסול, ההוא דהוו קרו לה תפאתא, [ס"ג ע"ב] אתו סהדי כתבו נפאתא, אמ' רב נחמן כותבין ונותנין אפי' מאה פעמ'.
ומדאמ' בגיטין, ומשום שלום מלכות תצא והוולד ממזר, הא מני ר' מאיר היא דאמ' כל המשנה ממטבע שטבעו חכמ' בגיטין הוולד ממזר, ולית הילכתא כוותיה אלא כרבנן דאין הוולד ממזר, ואם כן אם נתן הבעל רשות לסופר לכתוב גט שלם וטעה בהני דקדוקי בכולהון או במקצתן אם הסופר יש במעמד יתקנם ואם העדים מצויין יעידו כי טעות סופר היה והגט כשר אם אין הבעל מערער ותנשא, ואם נישאת אע"פ שהוא מערער לא תצא, אבל אם כתבו הבעל אינמי דכתביה סופר ואמ' ליה לכתבו ואל תחוש לכל הדקדוקים ואתא בעל ומערער ואמ' אנא לקלקוליה איתכונית ופסלנא ליה בהני דקדוקי לא תנשא ואם נישאת לא תצא כרבנן, וכן כתבו כל הגאונים.
<h2>דף פד:</h2>
ולא יטיל תנאי בגט, ואם בתנאי יזכור התנאי, [ורבנו יעקב מ"כ כתב ויקראוהו העדים תחלה וישתקו לבעל שלא יזכיר שום תנאי דשוב לא יוכל למוחלו עד שיתקיים תחלה]. ומ"מ אם יכתוב בו תנאי לא יפסל (דעלה דההיא) [דקימ' לן כההיא] דר' אל(י)עזר דעידי מסירה כרתי, ואמ' ר' אלעזר [כ"ב ע"ב] לא הכשיר ר' אל(י)עזר אלא לאלתר, אבל מכאן ועד י' ימים לא חיישינן דלמא הוה ביה תנאה וזייפתיה, למדנו שכותבים תנאי בגט, ור' יוחנן אמ' אף מכאן ועד י' ימים, וא"ר אלעזר לא הכשיר ר' אל(י)עזר אלא בגיטין אבל בשטרות לא, ור' יוחנן אמ' אף בשטרות, ו[ד]כתי' למען (ישמרו) [יעמדו] ימים רבים, עצה טובה קמ"ל, ופסיק רבי' חננאל כר' יוחנן [בתרוויהו] דהוה רביה דר' אלעזר, ורב אלפס פסק כר' אל(י)עזר, אבל (דשוב לא יוכל למוחלו עד שיתקיים תחילה כדאמ', חזר ואמר לה מחולין ליך) [בשטרות בעינן] שטר שאינו יכול להזדייף כדאמ' בפ"ק דגיטין [י"א ע"א] גבי שטרא פרסאה והא בעי' שטר שאינו יכול להזדייף וליכא, בדאפיצן.
<h2>דף פה.</h2>
והכותב אנתי שרה בת אברהם לא יתכן, דבכל דניאל תמצא אנת מלכא בלא יו"ד, ואף לנקבה מצינו בלא יו"ד, אם ככה את עושה לי, ומתרגמינן אם כדין אנת עביד לי, ודרשו רז"ל [ברכות ל"ב ע"א] כביכול תשש כחו כנקבה, ועוד יש לי לטעון אנת כמו אנתתי וכן מנהג בכל גבול ישראל לכותבו בלא יו"ד. אב"ן.
זה הגט בי"ב שיטין
בשלישי בשבת בראש חדש אדר שנת (חמשת) [ארבעת] אלפים ותשע מאות
וששים וארבע לבריאת עולם למניין שאנו מונין כאן בטוליטולא מתא דיתבא על נהר
תאגיא איך אנא ראובן בן יעקב המכונה כלפון שנולדתי במתא בורגוש דיתבא
על נהר דורנו ובאתי לדור בטוליטולא מתא דיתבא על נהר תאגיא וכל שום אחרן וחניכא
דאית לי ולאבהתי ולאתראי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא
ובביטול כל מודעי ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי שרה בת אברהם
המכונה גמילא דממתא בורגוש דיתבא על נהר דורנו וכל שום אחרן וחניכא דאית
ליכי ולאבהתיכי ולאתרייכי ולאתריהון דאבהתיכי די הויתא אנתתי מן קדמת דנא וכדן פטרית
ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל
גבר דיתיצבייין ואינש לא ימחה בידיכי מן שמי מן יומא דנן
ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר
תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל
נפתלי ב"ר חננאל עד
חנוך בן אליאב עד.
<h2>דף פה:</h2>
בשלהי גיטין, אמ' אביי האי מאן דכת' גט לא לכתוב ודין ביו"ד דמשמע דדין ואם אינו דין יפסל אלא יכתוב ודן בלא יו"ד, ולא לכתוב ואיגרת ביו"ד דמשמע איגרת אלא יכתוב ואגרת נר' לשון (גרת) [זנות], כמו גרגירא דע"ז [י' ע"ב] בירושלמ' דחומש לא תנאף, עמי בית ישראל לא תהוון גיורין, הנואף והנואפת, גיורא וגיורתא, כלו' אם זינת תהיה לה גט זה לשבוקין והרי אם לא זינת יפסל. פ"א גרת לשון גרה דובין בתינוקות, לשון תגר ומחלוקת, כלומר אם היא במחלוקת עמו ואם לאו יפסל כן נרא' לי. אב"ן.
וה"ר משה כתב, [הלכ' גירושין פ"ד הי"ג] לא ליכתוב ואיגרת שלא יקרא הקורא ואי גרת כלומר אי זינת, וכן פירשתי, ולא לכתוב לימחך שמא יקרא הקורא לשחוק, ולא לכתוב ודין ביו"ד כלומ' משפט יהיה ביני וביניך, דתהוייין דתצבייין בג' יודין שמא יקרא הקורא דתהויין דתצביין כלומ' שמדבר עם שתי נשים ונמצא שאינו מגרש אלא לשתים אחרות, ויאריך לוי"ו דוכדו שמא תדמה ליו"ד, ויהא משמע וכדי כלומ' בתנאי זה אפטור אותיך, ולא הבנתי, וכן יאריך וי"ו דתירוכין ושבוקין שמא תדמה ליו"ד ויהיה משמעו תריכין ושביקין, כלומ' שהוא אומ' לה שהיא שבקה אותו, וגירשה אותו, על כן צריך להזהר בכל לשון, ובכל כתב שכתו' שלא יהא בו דבר שיהא משמעותו שתי עיניינים, ע"כ. הא דתריכין ושביקין לא הבנתי.
ובלשון למהך להתנסבא הותרה בין לנישואין בין לזנות, דתנן ביבמות פ' האשה הורו ב"ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת שלא התירוה אלא להינשא, ואמרינ' [יבמות צ"ב ע"א] מאי קלקלה אלמנה לכהן גדול שלא התירוה אלא בנישואי התר ולא בנישואי אסור, אבל זינתה אינה חייבת אלמא כשהתירוה לינשא זנות הרי היא בכלל הנישואין, א"כ הרי את מותרת לכל אדם תוספא ושופרא דגיטא, ור"ש לא כתבו, וגם בהלכות רבי' אלפסי הוגה מחדש מפי קרובי ה"ר יצחק, ונר' מדאמ' התם גופו שלגט הרי את מותרת לכל אדם שלא יהא בדעת המגרש בלשון להתנסבא בלקוחין התירה ולא בזנות הוסיפו לכותבן. אב"ן.
דתהוייין דתצבייין תלתא תלתא יודי"ן בסמוך לנו"ן נ"ל דיתהויין דתצביין בדעתו לגרש בו נשים הרבה ששמותיהן שוות, שנאמר וכתב לה ולא לה ולחברתה, וכן כת' סלת תהיינה חמץ תיאפינה, סולתא תהוייין בתרגו'. וכתב קרובי ה"ר יצחק, דאי כת' דתיהוי את רשאה כו' לכל גבר דתצבי טפי עדיף וישר כוחו. ולורכיה לו"ו דתירוכין שבוקין פטורין, דלא לשתמע תריכין שביקין ופטירין לפי שעה ולא לעולם, על כן צריך להאריכן שתהא גט פטורין קבועין וידועין עד עולם. ולורכיה לו"ו דוכדו דלא לישתמ' וכדי מילי דברי הבאי וחינם והבל הוא זה הגט, ופסול הוא. ולא לכתו' לימחך (ביו"ד) דמשמ' כי חוכא ואיצלולא וליצנות אלא למהך בהפרדת הה"א. ולא לכתו' לימהך ביו"ד דלא לישתמ' לי מהך אלי תבוא ולא תתגרש. ולא לכתו' לאיתנסבא באלף דמשמ' לא יתנסבא, לא תנשא אלא יכתוב להתנסבא. וכן יש לדקדק בכתובה דלא לכתו' לאיתפרעא [באל"ף] מן כל שפר ארג נכסין באלף אלא להתפרעא בה"א מן כל שפר ארג נכסין.
מן יומא דנן ולעלם צריך למיכתב מדאמ' בסוף גיטין אתקין רב יהודה בגיטא איך פלו' בר פלו' פטר ותרך ית פלנית בת פל' דהוות אנתתיה מן קדמת דנא מן יומא דנן ולעלם. מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דאמ' זמנו שלשטר מוכיח עליו, ואפי' הכי הילכת' כר' יוסי כדפסיק רב יהודה גופיה. ואם לא כתב (לה) [לא] פסל. והגאוני' כתבו נהגו כר' יהודה דפליג אדר' יוסי דאמ' צריך למיכתב אף בשטרות וכן כתב רב נחשון, והמנהג כשר הוא לאפוקי נפשין מפלוגתא. ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו.
<h2>דף פח.</h2>
ויחתמו העידים סמוך לגט שלא ירחיק שיטה אחת ושני אוירים, והסופר יכול לחתום בו דחתם הסופר שנינו חתם סופר ועד כשר, אבל כתב סופר ועד פסול ואין הולד כשר וכן כתב רב אלפס, אבל רבי' שכתב והסופר אל יחתום בו לא נהירא. אב"ן.
